שן

Hebrew

Etymology

Root
שׁ־נ־ן (š-n-n)

From Proto-Semitic *šinn-. Cognate with Arabic سِنّ (sinn), Akkadian 𒅗 (šinnum), Aramaic שנא (šinā’), and Ge'ez ስን (sən).

Pronunciation

(Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /ˈʃen/

Noun

שֵׁן • (shén) f (plural indefinite שיניים / שִׁנַּיִם, singular construct שֵׁן־, plural construct שיני / שִׁנֵּי־) [pattern: קֵטֶל]

tooth
clove (piece of garlic)

Declension

Declension of שֵׁן

Number	Isolated forms		With possessive pronouns
	State	Form	Person	singular		plural
	State	Form	Person	m.	f.	m.	f.
singular	indefinite	שֵׁן	first	שיני / שִׁנִּי		שיננו / שִׁנֵּנוּ
	definite	הַשֵּׁן	second	שינך / שִׁנְּךָ	שינך / שִׁנֵּךְ	שינכם / שִׁנְּכֶם	שינכן / שִׁנְּכֶן
	construct	שֵׁן־	third	שינו / שִׁנּוֹ	שינה / שִׁנָּהּ	שינם / שִׁנָּם	שינן / שִׁנָּן
dual	indefinite	שיניים / שִׁנַּיִם	first	שיניי / שִׁנַּי		שינינו / שִׁנֵּינוּ
	definite	השיניים / הַשִּׁנַּיִם	second	שיניך / שִׁנֶּיךָ	שינייך / שִׁנַּיִךְ	שיניכם / שִׁנֵּיכֶם	שיניכן / שִׁנֵּיכֶן
	construct	שיני־ / שִׁנֵּי־	third	שיניו / שִׁנָּיו	שיניה / שִׁנֶּיהָ	שיניהם / שִׁנֵּיהֶם	שיניהן / שִׁנֵּיהֶן

Derived terms

אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה / אָבוֹת אָכְלוּ בֹּסֶר וְשִׁנֵּי בָּנִים תִּקְהֶינָה ('avót 'akh'lú bóser v'shinéi baním tikhéna)
גלגל שיניים / גַּלְגַּל שִׁנַּיִם f (galgál shináyim, “gear wheel”)
מברשת שיניים / מִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם (mivréshet shináyim, “toothbrush”)
משחת שיניים / מִשְׁחַת שִׁנַּיִם (mishchát shináyim, “toothpaste”)
קיסם שיניים / קֵיסַם שִׁנַּיִם (keisám shináyim)
שֶׁנַּבּוּב (shenabúv, “aardvark”)
שֶׁנְהָב (shenhav, “ivory”)
שֵׁן בִּינָה f (shen biná, “wisdom tooth”)
שֵׁן חָלָב f (shen khaláv, “milk tooth”)

References

H8127 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible
“שן” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language

שן