שיבר
Hebrew
| Root |
|---|
| שׁ־ב־ר (š-b-r) |
Verb
שיבר / שִׁבֵּר • (shibér) third-singular masculine past (pi'el construction, passive counterpart שובר / שֻׁבַּר)
- (transitive) to shatter (break violently)
- Tanach, Psalms 29:5, with translation of the Jewish Publication Society:
- קוֹל יְהוָה שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְהוָה אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃
- Qol Adonái shovér arazím va-yshabér Adonái et arzéi ha-Lvanon.
- The voice of the LORD breaketh the cedars; yea, the LORD breaketh in pieces the cedars of Lebanon.
Conjugation
Conjugation of שיבר / שִׁבֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
| ||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | שיברתי / שִׁבַּרְתִּי | שיברנו / שִׁבַּרְנוּ | ||
| second | שיברת / שִׁבַּרְתָּ | שיברת / שִׁבַּרְתְּ | שיברתם / שִׁבַּרְתֶּם | שיברתן / שִׁבַּרְתֶּן | |
| third | שיבר / שִׁבֵּר | שיברה / שִׁבְּרָה | שיברו / שִׁבְּרוּ | ||
| present | מְשַׁבֵּר | מְשַׁבֶּרֶת | מְשַׁבְּרִים | מְשַׁבְּרוֹת | |
| future | first | אֲשַׁבֵּר | נְשַׁבֵּר | ||
| second | תְּשַׁבֵּר | תְּשַׁבְּרִי | תְּשַׁבְּרוּ | תְּשַׁבֵּרְנָה1 | |
| third | יְשַׁבֵּר | תְּשַׁבֵּר | יְשַׁבְּרוּ | תְּשַׁבֵּרְנָה1 | |
| imperative | שַׁבֵּר | שַׁבְּרִי | שַׁבְּרוּ | שַׁבֵּרְנָה1 | |
| notes |
| ||||
References
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.