נפרד
Hebrew
| Root |
|---|
| פ־ר־ד (p-r-d) |
Verb
נִפְרַד • (nifrád) third-singular masculine past (nif'al construction)
- to separate or become separated from; to break up with
- to relinquish, to give up, to take leave of
Conjugation
Conjugation of נִפְרַד (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
| ||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | נִפְרַדְתִּי | נִפְרַדְנוּ | ||
| second | נִפְרַדְתָּ | נִפְרַדְתְּ | נִפְרַדְתֶּם | נִפְרַדְתֶּן | |
| third | נִפְרַד | נִפְרְדָה | נִפְרְדוּ | ||
| present | נִפְרָד | נִפְרֶדֶת | נִפְרָדִים | נִפְרָדוֹת | |
| future | first | אֶפָּרֵד | ניפרד / נִפָּרֵד | ||
| second | תיפרד / תִּפָּרֵד | תיפרדי / תִּפָּרְדִי | תיפרדו / תִּפָּרְדוּ | תיפרדנה / תִּפָּרֵדְנָה1 | |
| third | ייפרד / יִפָּרֵד | תיפרד / תִּפָּרֵד | ייפרדו / יִפָּרְדוּ | תיפרדנה / תִּפָּרֵדְנָה1 | |
| imperative | היפרד / הִפָּרֵד | היפרדי / הִפָּרְדִי | היפרדו / הִפָּרְדוּ | היפרדנה / הִפָּרֵדְנָה1 | |
| notes |
| ||||
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.