נח
Hebrew
Verb
נָח • (nákh) third-singular masculine past (pa'al construction, infinitive לָנוּחַ, future יָנוּחַ)
- to rest
- נתן גושן, ליבי
- אוי, ליבי, בא נָנוּחַ לכמה דקות. כבר הובלת אלפי מלחמות וזה אני שאושף את שבריך אלי.
- נתן גושן, ליבי
Conjugation
non-finite forms |
| ||||
---|---|---|---|---|---|
finite forms | singular | plural | |||
m. | f. | m. | f. | ||
past | first | נַחְתִּי | נַחְנוּ | ||
second | נַחְתָּ | נַחְתְּ | נַחְתֶּם | נַחְתֶּן | |
third | נָח | נָחָה | נָחוּ | ||
present | נָח | נָחָה | נָחִים | נָחוֹת | |
future | first | אָנוּחַ | נָנוּחַ | ||
second | תָּנוּחַ | תָּנוּחִי | תָּנוּחוּ | תָּנַחְנָה1 | |
third | יָנוּחַ | תָּנוּחַ | יָנוּחוּ | תָּנַחְנָה1 | |
imperative | נוּחַ | נוּחִי | נוּחוּ | נַחְנָה1 | |
notes |
|
Derived terms
- כָּתַב נֹחַ בְּשֶׁבַע שְׁגִיאוֹת (katáv nóakh b'shéva' shgiót)
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.