הכה
Hebrew
Root |
---|
נ־כ־ה (n-k-h) |
Verb
הִכָּה • (hiká) third-singular masculine past (hif'il construction, passive counterpart הוכה / הֻכָּה)
- to hit, smite, strike.
- Tanach, Exodus 12:29, with translation of the American Standard Version:
- וַיהוה הִכָּה כָל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
- vaYHVH hiká chol-b'chór b'érets mitsráyim
- that Jehovah smote all the first-born in the land of Egypt
- Tanach, 1 Kings 20:37, with Young's Literal Translation:
- וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ הַכֵּה וּפָצֹעַ
- vayakéhu haísh haké ufatsóa
- and the man smiteth him, smiting and wounding
- Tanach, Ezekiel 6:11, with translation of the King James Version:
- הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר־אָח
- haké v'chap'chá urká b'ragl'chá veemor-ách
- Smite with thine hand, and stamp with thy foot, and say, Alas
- Psalms 135:8:
- הִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה׃
- hiká b'khoréi mitsráyim me'adám ád-b'hemá:
- Who smote the firstborn of Egypt, both of man and beast.[1]
- הִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה׃
- אפרת גוש, לראות את האור
- ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצו, היכו שורשים
Conjugation
Conjugation of הִכָּה (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms |
| ||||
---|---|---|---|---|---|
finite forms | singular | plural | |||
m. | f. | m. | f. | ||
past | first | הִכֵּיתִי | הִכֵּינוּ | ||
second | הִכֵּיתָ | הִכֵּית | הִכֵּיתֶם | הִכֵּיתֶן | |
third | הִכָּה | הִכְּתָה | הִכּוּ | ||
present | מַכֶּה | מַכָּה | מַכִּים | מַכּוֹת | |
future | first | אַכֶּה | נַכֶּה | ||
second | תַּכֶּה | תַּכִּי | תַּכּוּ | תַּכֶּינָה1 | |
third | יַכֶּה | תַּכֶּה | יַכּוּ | תַּכֶּינָה1 | |
imperative | הַכֵּה | הַכִּי | הַכּוּ | הַכֶּינָה1 | |
notes |
|
References
- The Holy Bible, […] (King James Version), London: […] Robert Barker, […], 1611, →OCLC.
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.