הטיל
Hebrew
Root |
---|
ט־ו־ל (ṭ-w-l) |
Verb
הֵטִיל • (hetíl) third-singular masculine past (hif'il construction, passive counterpart הוטל / הֻטַּל)
- to toss, throw
- Tanach, Jonah 1:4, with translation of the Jewish Publication Society:
- וַיהוָה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר
- Va-ADONAI hetíl rúaḥ g'doláh el ha-yam va-yhi sá'ar gadól ba-yam v-ha-oniyáh ḥishvá l-hishaber.
- But the LORD hurled a great wind into the sea, and there was a mighty tempest in the sea, so that the ship was like to be broken.
- to pour
- to lay (an egg)
- a. 500 C.E., Babylonian Talmud, Bechorot 7b:
- דָּג טָמֵא מַשְׁרִיץ, דָּג טָהוֹר מֵטִיל בֵּיצִים.
- Dag taméi mashrítz, dag tahór metíl beitzím.
- An impure fish spawns, a pure fish lays eggs.
- to impose
- a. 500 C.E., Babylonian Talmud, Gittin 56a:
- אָמַר לְהוֹ רַבִּי זְכַרְיָה יֹאמְרוּ מֵטִיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים יֵהָרֵג
- Amár le-ho Rábi Zekhariyáh: Yomrú metíl mum ba-kodashím yeharég!
- Rabbi Zechariah said to them, They will say one who imposes a blemish on a sacrificial animal is to be killed!
- (psychology) to project
Conjugation
Conjugation of הִטִּיל / הֵטִיל (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms |
|
||||
---|---|---|---|---|---|
finite forms | masculine singular |
feminine singular |
masculine plural |
feminine plural |
|
past | first person | הִטַּלְתִּי / הֵטַלְתִּי / הֲטִילוֹתִי | הִטַּלְנוּ / הֵטַלְנוּ / הֲטִילוֹנוּ | ||
second person | הִטַּלְתָּ / הֵטַלְתָּ / הֲטִילוֹתָ | הִטַּלְתְּ / הֵטַלְתְּ / הֲטִילוֹת | הִטַּלְתֶּם / הֲטַלְתֶּם / הֲטִילוֹתֶם | הִטַּלְתֶּן / הֲטַלְתֶּן / הֲטִילוֹתֶן1 | |
third person | הִטִּיל / הֵטִיל | הִטִּילָה / הֵטִילָה | הִטִּילוּ / הֵטִילוּ | ||
present | all persons | מַטִּיל / מֵטִיל | מַטִּילָה / מְטִילָה | מַטִּילִים / מְטִילִים | מַטִּילוֹת / מְטִילוֹת |
future | first person | אַטִּיל / אָטִיל | נַטִּיל / נָטִיל | ||
second person | תַּטִּיל / תָּטִיל | תַּטִּילִי / תָּטִילִי | תַּטִּילוּ / תָּטִילוּ | תַּטֵּלְנָה / תָּטֵלְנָה / תְּטִילֶינָה2 | |
third person | יַטִּיל / יָטִיל | תַּטִּיל / תָּטִיל | יַטִּילוּ / יָטִילוּ | תַּטֵּלְנָה / תָּטֵלְנָה / תְּטִילֶינָה2 | |
imperative | second person | הַטֵּל / הָטֵל | הַטִּילִי / הָטִילִי | הַטִּילוּ / הָטִילוּ | הַטֵּלְנָה / הָטֵלְנָה 2 |
notes |
|
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.