בלה
Hebrew
Verb
בָּלָה • (balá) third-singular masculine past (pa'al construction, infinitive לִבְלוֹת, passive participle בָּלוּי)
- to wear out
Conjugation
Conjugation of בָּלָה (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms |
| ||||
---|---|---|---|---|---|
finite forms | singular | plural | |||
m. | f. | m. | f. | ||
past | first | בָּלִיתִי | בָּלִינוּ | ||
second | בָּלִיתָ | בָּלִית | בְּלִיתֶם1 | בְּלִיתֶן1 | |
third | בָּלָה | בָּלְתָה | בָּלוּ | ||
present | בָּלֶה | בָּלָה | בָּלִים | בָּלוֹת | |
future | first | אֶבְלֶה | נִבְלֶה | ||
second | תִּבְלֶה | תִּבְלִי | תִּבְלוּ | תִּבְלֶינָה2 | |
third | יִבְלֶה | תִּבְלֶה | יִבְלוּ | תִּבְלֶינָה2 | |
imperative | בְּלֵה | בְּלִי | בְּלוּ | בְּלֶינָה2 | |
notes |
|
Verb
בִּלָּה • (bilá) third-singular masculine past (pi'el construction, infinitive לְבַלּוֹת)
- defective spelling of בילה
References
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.