ארבעא

ארבעא • (ʾarbəʿā) m (f ארבע)

1. four (4)
   • a. 500 C.E., Babylonian Talmud, Sanhedrin 95a:

     הַהוּא יוֹמָא אַפַּנְיָא דְמַעֲלֵי שַׁבְּתָא הֲוָה אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה הֲוָה קָא חָיֵיף רֵישֵׁיהּ בְּאַרְבְּעָא גַּרְבֵּי דְּמַיָּא חֲזִינְהוּ כִּתְמֵי דְּמָא

     ha-hu yomå apanəyå dhə-maʿălēi šabtå hăwå Ăbhišai ben Śəruya hăwå qå ḥåyyef rēšēh bə-arbəʿå garbēi də-mayyå ḥăzinəhu kithmēi dəmå

     That day at dusk on Friday night, Abishai son of Zeruiah washed his head with four buckets of water and he saw that many bloodstains.